חוש הראייה

כמו שסוג הטעם החביב עלינו, ולעתים גם ממכר, נקרא אומאמי, כך גם ניתן לקרוא בשם אומאמי לסוג המראה החביב עלינו במיוחד, שהוא משטח חלק מבריק שנראה כאילו מרחו אותו בשמן. לדוגמה, צבע של מכוניות, כלי זכוכית, עלים חלקים ומבהיקים, מים, ורצפה שטופה. וניתן לקרוא בשם אומאמי גם לצליל מלא ועמוק כמו של גונג, למגע בפרווה חלקה וקרירה של חתול, ולריח של ליקר דובדבנים.

כשמתבוננים בכף היד בעיניים פקוחות, או בעיניים עצומות, זרימת הדם אליה מתעצמת, והיא נעשית כבדה יותר. בעיניים עצומות ניתן להתבונן אפילו בעורף ובגג הגולגולת. נדמה לי שהתמקדות שכזאת בחוש הראייה לפני השינה משפרת את יכולת זכירת החלומות.

החושך מבטל את אי השוויון שבין עיוורים לפקחים, כי בחושך אלה ואלה אינם רואים.

לכאורה צל וחושך מתארים דברים נפרדים אבל בעצם חושך הוא הצל שמטילה השמש על כדור הארץ כשהיא מאירה אותו בצד המנוגד.

כשעברתי ברחוב בלילה הגוף שלי הסתיר בבת אחת שלושה פנסי תאורה עירוניים, וראיתי שלושה צללים שלי שליוו אותי לאורך כמה וכמה מטרים, כמו מאבטחים של אישיות ממלכתית.


צלמים אוהבים לצלם את המשחק של הנושאים עם הצללים. גם אני. אבל הבוקר התחלתי לצלם אורות בתוך הצללים... וזה כבר משחק שונה לחלוטין, למרות שהוא מזכיר את המשחק השני שחביב עלינו הצלמים - צילום "החלל השלילי", החלל הריק שאופף את צורתו המלאה של הנושא. 

אולי בגלל הניגודיות החדה שבין שחור ללבן משתמשים בצבעים אלה משחר ההיסטוריה כסמלי הטוב והרוע, החיים והמוות, הטוהר והטומאה. 


בחורף, כאשר השמים מכוסים בעננים שחורים ולבנים, הירוק של כפות התמרים נראה על הרקע שלהם כמו תמונת שחור לבן שהוסיפו לה צבע באמצעות תוכנת מחשב. האפקט שונה מאד מזה שיש לאותו תמר על רקע כחול, או על רקע צבעי השקיעה. מה גם שכשמעונן האור רך ומפוזר באחידות.


צל בולע צל. כשאני עובר בתוך הצל של עץ גדול הצל שלי נעלם.

השמש נעה ממזרח לדרום ומדרום למערב ורק מן הצפון איננה מאירה לעולם. התנ"ך מזהה אור עם טוב וחושך עם רע (ישעיה ט, א). לפיכך, אם יש כיוון לרוע, אין לו ברירה אלא לבוא מן הצפון וזה מקור הביטוי - "מצפון תפתח הרעה" (ירמיה א, יד).

יש בעולם אינסוף צבעים. אנחנו מבחינים בשבעה מיליון מהם, ואילו מסך המחשב מסוגל להבחין ב- 16.7 מיליון. הדפסתי תמונה בבית דפוס. בעל העסק הציע לי לשנות במחשב את הכחול ליותר כחול "להכהות?" שאלתי- "לא, להכחיל". בשביל המחשב הכחול זה מספר, ואילו היותר כחול...מספר גדול יותר.

עוד לפני שרואים את השמש רואים את הצבעים. בשעה זו עודם חיוורים, ישנוניים,  דהים, ספק מתים. קרן השמש הראשונה כמו מכה על ראשיהם בשרביט של קסם, והם מתעוררים מתמתחים מפהקים; מעטים לעומת הרדומים, מלאי עוצמה, מלאי חיים, חדשים, בוהקים, משמחים. כשכל הצבעים ערים ההצגה נגמרת, הניגודיות נרדמת, ועם הניגודיות הקסם. 

החתולה שלנו לבנה. אפה אוזניה וכריות טלפיה- וורודים. ביום עיניה ירוקות בהירות עליזות, אבל בלילה אישוניה השחורים מתרחבים עד שהם מכסים על הקשתית והיא נראית עצובה.

על שיני הלבנות כתמי עישון צהובים כתומים, למרות שהפסקתי לעשן לפני שנים.

בחורף עור הזרוע שלי בהיר כמעט לבן, בקיץ שזוף, שחום, קרוב לחום. בילדותי היה לי שיער בלונדיני, בנערותי – חום. היום - אפור, מחר - לבן. צבע עיניי חום ירוק, אבל בצילומים שלי, משום מה - שחור.

לצבעים יש משמעות לאומית. כל עם דבק בצבעים שמייחדים אותו מכל העמים האחרים. צבעים אלה מתנוססים על דגלי האומות. אצל הצרפתים מבטאים צבעי הדגל (הנקרא "טריקולור") את רעיונות המהפכה הצרפתית: כחול מסמל חרות, לבן שוויון, ואדום אחווה. מכאן אולי אימצו להם הקומוניסטים את הדגל האדום כמבטא את אחוות העמים, אף כי הגרסה הרשמית היא שהוא מייצג את "דם מעמד הפועלים שנשפך". אצלנו מבטא היטב את הזדהות העם עם צבעיו השיר העממי: "כחול ולבן הצבע שלי כל ימי לעולם".

מרים אחות משה דיברה עם אהרן עַל-אודוֹת הָאִשָּׁה הכושית אֲשֶׁר לָקָח משה (במדבר יב, א). האל כעס עליה והעניש אותה: "וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצורַעַת כַּשָּׁלֶג" (שם, ט-י). מרים דיברה נגד עורה השחור של אשת משה ונענשה בצרעת שצבעה לבן. מידה כנגד מידה.

אני מרכיב משקפיים יקרות במיוחד כי חוזק העדשה שונה בכל עין, וגם הצילינדר שונה בכל עין. בנוסף המשקפיים האלה הן גם משקפי שמש.


על ההבדל שבין ראייה להתבוננות ניתן ללמוד מן העובדה שלמרות שכל אחד מאתנו החזיק בשטר העשרים ₪ וראה אותו אלפי פעמים מסתבר שרק מעטים יודעים שמופיע עליו קטע מנאומו של משה שרת ביום קבלת מדינת ישראל כחברה באו"ם. 

רק לאחר ששמים לב לכך שכתב הברייל מאפשר לעיוורים לקרוא באמצעות חוש המישוש, וששפת הסימנים מאפשרת לחרשים/אילמים לדבר באמצעות תנועות, מבינים שהכתב שעל הדף מיועד לפענוח באמצעות חוש הראייה.

"שדה ראייה" הוא ביטוי שאול מלועזית, ושם הוא בא להבחין בין יער שחוסם את הראייה לבין שדה שטוח שמאפשר למבט לראות בו כל פרט. בעברית מציינת משמעות דומה המלה "נוף", שמתייחסת למבט מגבוה על אזור נמוך.

העיניים של הטורפים ממוקמות בחזית ראשם ומאפשרות להם להתמקד טוב יותר בטרף. העיניים של הנטרפים ממוקמות בצדי הראש ומאפשרות להם לראות את הטורפים ולהימלט מבעוד מועד. סוקרטס אמר שעדיף לסבול עוול מאשר לעשותו, אבל על פי המבנה הטבעי שלנו נדמה שנגזר עלינו לעשותו.

כמו שלאסקימוסים יש עשרות מילים לשלג שמעידים על חשיבותו של השלג בעיני האסקימוסים - כך גם יש בעברית (ובשפות אחרות) המון מילים לראייה: תחזית, צפייה, סקירה, מבט, התבוננות, השקפה, הצצה, הסתכלות, בהייה, פזילה.

 

"עלטה" היא מילה נרדפת ל"חושך". שמו של לוט, אחיו של אברהם אבינו, נגזר מאותו שורש. המילה "לוט" משמעה כיסוי, ואנחנו משתמשים בה לעתים במשפט "טכס הסרת הלוט". תופעה דומה יש גם באנגלית שם חשכת הלילה היא NIGHT שמתחרזת היטב עם LIGHT

ומצביעה באופן מוצלח מבעברית על התלות ההדדית של האור בחושך. 

עולם הצבעים שייך באופן בלעדי לחוש הראייה.החפיפה ביניהם היא מושלמת עד כדי כך שהמלה "עין" משמשת במקרא גם כמלה נרדפת למלה "צבע": וּמַרְאֵה הָאוֹפַנִּים כְּעֵין אֶבֶן תַּרְשִׁישׁ (יחזקאל, י, ט).

מ"עין" נגזרת "עיון". מ"אוזן" נגזרות "איזון" "מאזן" ו"מאזניים". מהשפה והלשון שבפה נגזרות "שפת אם" ו"לשון דיבור", וכך גם בשפות לועזיות. מ"חוטם" נגזרת "חרטום" (של בעלי כנף, של ספינה או של נעל). מ"אף" "לאנפף", מ"נחיר"- "לנחור". מ"חך" - "להתחכך".

המלים "תגלית" "גילוי" "גלוי" "גלויה" קשורות לראייה. כך גם כיסוי, מכסה, כסייה. נדמה שעל פי אותו הגיון המילה האנגלית לציון "גילוי" - DISCOVER - משמעותה המילולית: לא לכסות.

המילה "תובנה" נגזרת מהמילה "התבוננות", כמו ש Insight   

האנגלית נגזרת מ-

Sight

שם החיה "צבוע", כמו גם שם התכונה "צביעות" - מצביעים על הצגה כלפי חוץ של צבע אחד, או של תכונה אחת, בעוד הצבע האמיתי מסתתר מאחוריו.

ועוד מלים נגזרות ממילות הצבע: ווריד, וורוד. צהבת, צהובונים. אדמת. לבנבן, לֶבן, לָבָּנֵה. כסף, כספת. אפר, איפור, אפור. סגולה, סיגלית. שזיף, שזוף.

לגבי משמעות הביטוי "תוהו ובוהו" - אילו נכחתם בבריאה הייתם קרוב לוודאי בוהים בכאוס ותוהים איך ניתן לברוא ממנו עולם.

במרכזם של שירים ופזמונים ידועים רבים המילה "ראיתי":

ביאליק, הבריכה:

"שְׂפַת אֵלִים חֲרִישִׁית יֵשׁ, לְשׁוֹן חֲשָׁאִים...הֲלא הִיא לְשׁוֹן הַמַּרְאוֹת, שֶׁמִּתְגַּלָּה בְּפַס רְקִיעַ תְּכֵלֶת וּבְמֶרְחָבָיו, בְּזךְ עֲבִיבֵי כֶסֶף וּבִשְׁחוֹר גָּלְמֵיהֶם,בְּרֶטֶט קָמַת פָּז וּבְגֵאוּת אֶרֶז אַדִּיר"

נתן זך:

"ראיתי ציפור רבת יופי הציפור ראתה אותי".

נתן יונתן:

"ראיתי פעם חוף שנחל עזבו".

נעמי שמר:

"ראיתי ת'כנרת זוהרת בטורקיז / וגל סגול כהה הריע והתיז".

אהוד מנור:

"ואני ראיתי ברוש שניצב בתוך שדה מול פני השמש"

בגיל עשר בחופש הגדול למדתי אצל קרובי משפחה באשקלון לשחות עם עיניים פתוחות בים כדי להסתכל על הדגים - זה שורף בהתחלה אבל אחר כך מתרגלים. 

כדאי להבחין בין חוש ראייה מפותח במיוחד לבין חוש התבוננות מפותח במיוחד. כשנכנסנו, אשתי ואני, לגור בשכונת גילה שבירושלים, מייד עם הקמת השכונה, היה האוטובוס מגיע לשם רק אחת לשעה. אם החמצנו אותו היה עלינו לחכות שעה נוספת. לכן היינו מתאמצים לזהות אותו מבעוד מועד כדי שלא יחלוף על פנינו בלי לעצור. אשתי הייתה רואה את המספר של האוטובוס לפני שראיתי את האוטובוס. לעומת זאת פרופסור ג'וזף בל (1837 - 1911 שבעקבות ההיכרות איתו המציא ארתור קונן דויל את דמותו של הבלש בעל חוש ההתבוננות האגדי, שרלוק הולמס)נהג להדגים  לתלמידיו בבית הספר לרפואה את חשיבות ההתבוננות באמצעות הסקת מסקנות מדהימה על מקצועו ופעילותו של עובר אורח שנקלע לשם באקראי. בקיצור, ניתן להיות בעל חוש התבוננות מפותח במיוחד ולהיות קצר רואי בעת ובעונה אחת.  


כשמתבוננים בחפץ כלשהו, נאמר בעט, במבט שאינו ממוקד, רואים שני עטים. זה קורה גם כשפוזלים. כשמתרכזים במראה הכפול של העט אפשר להגדיל את המרחק בין "שני העטים", לפזול למטה או למעלה, קרוב או רחוק. העיקר הוא שבזמן שעסוקים בזה לא חושבים. 


אני אוהב לצלם דברים מוחשיים שנראים מופשטים, כמו דוד שמש (שנראה כמו מלבן לבן) על רקע השמיים (שנראים כמו מלבן כחול). או מלבן שחור - שהוא בעצם חרך ירי של פילבוקס- על רקע של ריבוע ירוק. לצופה הצילום נראה מופשט, אבל מה שאני ראיתי היה לגמרי מוחשי.  באופן דומה אני אוהב לצלם חלקי מציאות  שהם בשחור לבן,  כמו קו הפרדה, מעבר חצייה, כיריים של גז. המצלמה מצלמת צילום צבעוני אבל התוצאה היא בשחור-לבן.