קבל עדכונים באימייל

יום שישי, 4 בנובמבר 2011

החושים בראי השפה העברית


 המלה העברית המודרנית "חוש" מקורה מקראי, וכן גם שמות אברי החוש והפעלים המתארים את פעילותם: העין הרואה, האוזן השומעת, החך הטועם, האף המריח, והיד הממששת. לא מובן לי מאליו איך מערכת המילים שמתארת את החושים שמרה על זהותה לאורך אלפי שנים. למשל, במילון אטימולוגי קראתי שהמלה האנגלית לריח SMELL מתועדת רק מן המאה ה-12 לספירה, המלה האנגלית לשמיעה HEAR היא התפתחות מאוחרת של המילה האנגלית העתיקה HERAN...


לכאורה כל מה שנקלט בחושים הוא חושני, כמו שכל מה שקשור לגוף הוא גופני, אבל למעשה "חושניות" באה במשמעות צרה כמילה נרדפת למילה העברית "מיניות", או למילה הלועזית "סקסיות". באמצעות הביטוי "שפתיים חושניות" מתארים שפתיים מלאות, מוצקות, ורודות, בשלות לנשיקה.

עד כמה חשובים החושים ניתן ללמוד מכך שהשפה מחלקת את העולם לשני חלקים שווים שאחד מהם, המוחשי, שייך לחושים.
המעבר מן העולם המופשט (רוחני) לעולם המוחשי (גופני, פיזי) נעשה באמצעות המחשה. המעבר בכיוון ההפוך נעשה באמצעות הפשטה. הרעיון הפיוטי שמאחורי חלוקה זו הוא שהחושים מלבישים את העולם ואילו המחשבה מפשיטה אותו.
הניגוד בין מחשבה לבין תחושה בולט בהבחנה הדקדוקית היסודית בין שם עצם מוחשי לבין שם עצם מופשט. שם עצם מופשט כולל את כל הדברים שגם אם מנסים לא מצליחים לראותם, לשמעם, להריחם, לטעמם או לגעת בהם.

אמנות מופשטת שואפת להתנתק מן העולם המוחשי. בכמה מן הצילומים שצילמתי לאחרונה יצרתי קומפוזיציה שאיננה מנותקת מן העולם המוחשי, כמו למשל שני משולשים שהאחד עשוי מכורכום והשני מפלפל חריף, או הר של גרגרי קפה שחור טחון על גבי מישור של סוכר לבן. הרעיון הזה ממשיך רעיון שהביא לסידרה קודמת של צילומים שצילמתי בשחור ולבן. בדרך כלל מצלמים בצבע ולאחר מכן ממירים לשחור לבן באמצעות המצלמה או באמצעות תוכנת המחשב , אבל אני צילמתי קו הפרדה לבן בכביש שחור, או גפרור שרוף, או כיריים של גז. 

באנגלית LIGHT מציינת גם אור וגם "קל". סביר להניח שמשוררים בשפה האנגלית הרבו לשבח את קלותו של האור. באופן דומה יש בעברית קרבה בין "קול" וקל", ונדמה כאילו ממציא האנגלית וממציא העברית ישבו באותו חדר והתווכחו. הראשון אמר שהאור, שמשמש את חוש הראיה, הוא קל, והשני אמר: "לא, הקול, שמשמש את חוש השמיעה הוא זה שקל". לגבי המלה בעלת המשמעות המנוגדת, "כבד", הייתה ביניהם הסכמה, כי ממציא האנגלית קרב את השמיים HEAVEN לכובד HEAVY ואילו ממציא העברית סבר שכשהעננים ששטים שם בשמים מתמלאים במים הם נעשים כבדים. אחרי שממציא האנגלית התעייף והלך לישון, ממציא העברית עוד המשיך לשחק בדד כשקרב את המלה "אור" למלה "רואה" ואת המלה "מגע" למילה "נגע" (שמציינת מחלה שעוברת במגע) למילה "ענג" (שנלווה למגע, ובעיקר למגע המיני) ולמילה "עגן" - שמציינת את החיבור החזק של חוש המגע למציאות, כמו אנייה מעוגנת שאינה יכולה להפליג לה על גלי הדמיון. 

בשמות האותיות העבריות יש לאברי החושים נציגות נכבדת: יו"ד (יד) וכ"ף (כף יד)-מישוש. עי"ן -ראייה. פ"א (פה) -טעם. האלפבית העברי השפיע על האלפבית של השפות הלטיניות, אבל דובריהן אינם יודעים עברית, ולכן עבור רובם לא נוסף רובד של משמעות לשמות האותיות.

ישנה תבנית קבועה להשפעה של החושים על הדימויים שלנו. מילים שמתארות פעילות חושית משאילות ממשמעותן לדימויים שהם או חיוביים או שליליים, או טובים או רעים. וכך אנחנו אומרים: מר לבי, מתוקה שלי. האור מרגיע, החושך מפחיד. איזה ניחוח נפלא, איזה סרחון נורא, כמה שהחיים קשים, כמה שהילדים רכים. איך שהשקט נעים ואיך שהרעש מלחיץ.

"משמעת" "משמעות" ו"שמיעה" הן מאותו שורש. מעניין שגם באנגלית "משמעת" ו"לומד"
 disciple discipline
הן מאותו שורש, אבל לדובר אנגלית לא ברור מקורן של מלים אלו, שהוא בלטינית, בעוד שבעברית ההקשר קופץ לעיניים ואי אפשר להתעלם ממנו.

"להבין" מקורה בהתבוננות, שהיא פעילות של חוש הראייה.

המלים "נר" "נורה" "מנורה" ו"תנור" מציינות מוצרים שמפיקים גם אור [ראייה] וגם חום [מישוש] ומקורן בשורש "נר". יש בראשון לציון בית חרושת לגפרורים שנקרא "נור", ולא קשה לנחש מדוע.


באנגלית משמשות האותיות SSSTT כראשי תיבות לשמות החושים Sight Sound Smell Taste Touch - בעברית אין להם תרגום מקובל אך הנה לפניכם הצעה: ט"ן רוש"ם: טועם נוגע רואה שומע מריח (כשאומרים זה נשמע כמו "תן רושם" וקל לזכור).


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה