קבל עדכונים באימייל

יום שישי, 4 בנובמבר 2011

חוש השמיעה


באמצעות חוש השמיעה חודרים פזמונים טובים במיוחד אל תוך המחשבה, ושם הם מתנגנים להם בלי מעצור במשך ימים. ניתן להחזיר את הלהיטים מן המחשבה אל חוש השמיעה אם שרים אותם בקול רם ומקשיבים. עדיף, אולי, לכבות את הרדיו, כמו החרדים. מוזיקה של סרטים משעבדת פחות, כי מרוכזים לא בה אלא בעלילה. 


לחוש השמיעה יש מנגנון סינון כל כך יעיל שבמשך שנים גרתי בצמוד לפסי הרכבת ולא שמעתי אותה או את צפירתה למרות שהבית כולו רעד במשך דקה בעוברה. בדרך כלל מנגנון הסינון הזה חוסך ממני את ההקשבה למנועי המכוניות החולפות ברחוב מתחת לחלון שבסלון דירתי, אבל לאחרונה אני נהנה להקשיב להם בשעות הבוקר המוקדמות, כשעוד ניתן לעקוב אחרי המוזיקה שהן משמיעות עד שהיא נאלמת. 


בחנויות של רשתות השיווק הגדולות משמיעים מוזיקה איטית שמשפיעה על הקונים לשוטט בחנות בקצב איטי ולהיחשף למקסימום מוצרים. חסידי תנועת המחאה החברתית מוחים נגד כוונת בעלי התאגידים "לחלוב" את הצרכנים באמצעות תיאומי מחירים או באמצעות מונופולים, אבל לא שמעתי שמישהו מתקומם נגד מפעילי המוזיקה האיטית בזירות המסחר שמתייחסים אלינו כאל מכונות להטלת כסף, בדיוק כמו שהלולן המודרני מתייחס לתרנגולות שלו כאל מכונות שמטילות ביצים.

בטיול היומי שלי הקשבתי ליד חוות הנוער הציוני לקול צעדיי המרסקים את עלי השלכת של עצי הצפצפה שכיסו את המדרכה.


כאשר צופים בסרט טלביזיה עם רמקול מושתק ההזדהות הרגשית עם הדמויות נחלשת, והרגשת המציאות של הסרט נעלמת.

כשאני עולה במדרגות הנעליים שלי משמיעות צליל מסוים, מונוטוני. פתאם שמתי לב שמזה שנים אני עולה במדרגות מכוחו של אותו הרגל: מתחיל ברגל ימין. מניח רגל אחת על כל מדרגה. התחלתי לשנות את הצליל - תחילה באמצעות הנחת שתי רגליים על אותה מדרגה, ואחר כך במעין ריקוד סטפס שמשתנה בכל פעם שאינני שוכח שאני עולה במדרגות.  

אני מנסה להירדם כשלפתע נשמעות דפיקות פטיש בקומה שמתחתיי. נפסקות. נשמעות שנית. שרירי הכתפיים והצוואר מתכווצים, מתכוננים לרעש הבא, לא משתחררים גם אם הוא לא בא.

עם הגיל נחלשה השמיעה שלי, גברה רגישותי לרעש, והתפתחה אצלי מחלת טיניטוס שמתבטאת בשמיעה מתמדת של רעש רקע גם כשאין רעש חיצוני. כשאני מרוכז או שומע מוסיקה הרעש הזה נעלם, אך כשאני אוכל מלח בכמות מזערית הוא, משום מה, מתגבר.


לו היה לנו מגביר קול בעוצמה מקבילה לזו של המיקרוסקופ יכולנו לשמוע את אוושת הרוח בעוברה בשיער בלונדיני ולהשוותה לאוושה שהיא משמיעה בעוברה בשיער שחור.

כשאומרים את המילה "צליל" אני מדמיין לעצמי איך הקול צולל אל תוך האוזן כמו שעופרת צוללת אל תוך המצולה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה