יום שישי, 4 בנובמבר 2011

חוש המישוש



כשאני נפגש עם מכרים, חדשים או ישנים, לוחץ את ידם או מחבקם או מנשקם אינני מתמקד בתחושת המגע איתם. אני יוצא ידי חובה. אני מסיח את הדעת מן המגע בדיבור או במבט. אף איני זוכר מגעים. מעתה, משהבחנתי בכך, אשתוק, אעצום עיניים, אתרכז בתחושת המגע ואפילו ארחרח.



מבין חמשת החושים ייחודית לחוש המישוש היא היכולת לחוש את עצמו. כלומר, כשהיד מונחת על הרגל הרגל מדווחת למוח: "יש עלי יד"; ובמקביל היד מדווחת למוח: "אני מונחת על הרגל".


כאשר אנו מתפללים או מתחננים חוש המגע מופעל בקיבולת המרבית שלו. כף היד הימנית מרגישה באופן מלא את כף היד השמאלית ולהיפך. המוח מוצף דוחות עשירים מכל אחת מעשר האצבעות ... ומרגיש קרוב לעצמו. כאשר אנו מתפללים לאלוהים אנחנו רק מעבירים את  התחושה המקורית לכתובת אחרת

נשמת האדם נולדה במגע, על פי הגרסה שצייר מיכלאנג'לו -אצבע האל נשלחת אל אצבעו של האדם, ומפיחה בגופו רוח חיים. המקור המקראי - "וייפח באפו"  - מדגיש דווקא את חוש הריח.

בהליכה היומית שלי פתאום שמתי לב שלכל אורך הדרך ישנם עצמים שאני יכול לנגוע בהם, אף כי עד כה מעולם לא חשבתי לעשות זאת. עצמתי את עיני וגיששתי את דרכי לאורך חומת אבנים, ליטפתי עמודי מתכת, העברתי את ידי על סורגי גדרות, מיששתי גזעי עצים. חשבתי שאני בטח נראה משונה למי שהולך אחריי.

בסוף העלייה התלולה ברחוב רחל אמנו גיליתי שאני נושם מהפה וששפתיי יבשות. לא זכרתי כלל את הרגע שבו התחלתי לנשום מהפה, ואת הרגע שבו התחילו שפתיי להתייבש.

כשאוכלים בשר ואורז באמצעות סכו"ם המגע הוא בדרך כלל עם המתכת - לא עם הבשר ולא עם האורז. כשאוכלים סלט מוכן כולם, חוץ מהטבח, מוותרים על המגע עם המרקם של הירקות.

בעמידה, בהליכה, ואפילו בישיבה על כיסא - כף הרגל נוגעת בכדור הארץ. ההליכה קדימה מתבצעת בעצם באמצעות דחיפה של כדור הארץ לאחור.

ישנתי בעירום בלי שמיכה, עד שנעשה לי קר והתכסיתי. התקלחתי במים קרים. הקשבתי לפגיעת המים בכל איבר לחוד, ובמיוחד לזרימה החזקה שלהם בין השיניים. כשהמים הקרים פוגעים בחזה הנשימה משתנה, נעתקת.

הקשבתי לחום השמש על כל איבר לחוד. היה לי נעים במיוחד לחוש את העפעפיים, ואת כפות הידיים.

התעוררתי הלילה מעקיצת יתושה. מרחתי משחה שלא עזרה, ואחר כך לחצתי על הפצע ונרדמתי תוך דקה.

אחרי חודשים של גירודים מקשקשים, וחפיפה בסוגי שמפו שונים, גיליתי את יעילותו של שמן עץ התה, וגם זה התחיל להראות תוצאות  רק אחרי שגמרתי איזה חצי בקבוק.

עיסיתי לעצמי בפעם הראשונה בחיים את חלל הפה. עברתי באצבעי לאט ובעדינות על הלחיים מבפנים, על החך, על הצד התחתון של הלשון, על החניכיים. אני מתאר לעצמי שרוב האנשים החיים, וגם אלה שכבר מתו, לא התנסו בעיסוי שכזה מעולם.

מזה שנים אני מבקר אחת לכמה חודשים אצל שיננית. עד כה נהגתי לשקוע במחשבות על מנת להסיח את דעתי מהחיטוט המכאיב של מפסלות המתכת הדקיקות בין שיני, אבל הפעם הקשבתי לכאב. ברגע שהתחלתי להקשיב לו היא פצעה לי את החניכיים וביקשה סליחה.

בנשיקה צרפתית מממשות גם הנשים את שיאו של הרצון לאחדות –הכניסה לתוך גופו של הזולת.

דגדוג שייך לתחום המישוש. מן המילה "דגדוג" נגזר שם האיבר "דגדגן". כך גם ביוונית kleitoriazein משמעו לדגדג. בסלנג הולנדי befborstel מתייחס לשפם ככלי לדגדוג הדגדגן.


בתנ"ך יש הדגשה (בעיקר בספר ויקרא) על טומאה שעוברת במגע. עד כדי כך חזק הקשר הזה שיש מלה מיוחדת למחלה שעוברת במגע והיא "נֶגע". כת הטמאים בהודו נקראת באנגלית UNTOUCHABLES מילה שתרגומה: אלה שאסור לנגוע בהם. אנשי מעמד זה עסקו במלאכות שכרוכות בזוהמה או במוות. אסרו על בני שאר המעמדות לנגוע בהם מחשש למגפות.

תגובה 1:

  1. תגובה ששלחה לי הציירת והמחנכת אהובה קליין: בנוגע לעניין הטומאה- כפי שמסופר במקרא- אם אדם נכנס לאוהל ובו נמצא מת- גם ללא נגיעה הוא נטמא והוא צריך להיטהר.

    השבמחק